צור קשר

ביקורות סרטים

סקירת 'הדבר האחרון שמרי ראתה': קטע תקופתי קווירי רעיל

יצא לאור

on

הדבר האחרון שמרי ראתה

קטעים מתקופת הומואים או לסביות כמעט הפכו לטרופה בשלב זה (מסתכל בך, אַמוֹנִיט) אבל באיזו תדירות הם עוברים לז'אנר האימה? סרט הביכורים של אדוארדו ויטלטי הדבר האחרון שמרי ראתה מעמיד את מערכת היחסים הזו במרכז הסביבה הדתית העוינת של אמריקה של המאה ה-19. 

מפלרטט עם נושאים של תורת הנסתר ושומר על טון מתוח לאורך כל הדרך, הסרט הזה משתלב עם סרטים עממיים עגומים אחרים כמו המכשפה, הזמיר, ו midsommar. היחסים הלא מתנצלים בין שתי הנשים המובילות והסיפור האינטנסיבי בולט, אבל הסרט נתקע גם בקצב איטי ובעלילה מעט מפותלת. 

הדבר האחרון שמרי ראתה איזבל פיהרמן

סטפני סקוט ואיזבל פיהרמן ב"הדבר האחרון שמרי ראתה" - קרדיט תמונה: צמרמורת

הדבר האחרון שמרי ראתה מתחילה עם מרי, נחקרת כשהיא מכוסת עיניים ומדממת מהעיניים על מותה של סבתה ועל מה שקרה במהלך הלווייתה. היא מספרת על האירועים שהובילו לאותו רגע, של מעורבות רומנטית עם עוזרת הבית, אלינור, והגועל והעונש של משפחתה כלפי בני הזוג. המשפחה מתקוטטים ומעלימים על בני הזוג, במקביל הם מתכננים את הבריחה שלהם כשפולש פולש לביתם. 

הדבר האחרון שמרי ראתה מככבת סטפני סקוט (ערמומי: פרק 3, ילד יפה) ואיזבל פיהרמן (יתום, משחקי הרעב, הטירון) בתור האוהבים האסורים באמריקה הוויקטוריאנית, ורורי קולקין (אדוני הכאוס, צעקה 4) כפולש חסר צירים במשק ביתם. 

שלושת המנהיגים מעבירים במומחיות את התסכול של הימצאות בנסיבות שלהם, כאשר פיהרמן בולט בכך שפעל כמעט ללא מילים וקולקין מביא אנרגיה כאוטית וניואנסית לסרט. 

רורי קולקין הדבר האחרון שמרי ראתה

רורי קולקין ב"הדבר האחרון שמרי ראתה" - קרדיט צילום: צמרמורת

בעוד שהצריבה האיטית בסרט הזה הייתה קצת איטית מדי, התקדמות הסרט עדיין מהנה והסוף הוא עניין עקוב מדם ומטורף. 

מערכת היחסים במרכז ממוסגרת בצורה די ייחודית: לא רואים איך הבנות התאהבו או כל חשש שיש להן, אלא רק חיבה ענוגה משני הצדדים. ההיבטים הדתיים של זה בהחלט יכולים להיות שנויים במחלוקת, אבל עבדו עם הנושאים של הסרט ומציאות התפאורה. 

הבנות נהנות מקריאת ספר סיפורים זו לזו, אבל בסוף הסרט, הספר הזה נדלק עליהן. הספר משמש גם כסימון פרקים לסרט עצמו, לכאורה בעקבות פולקלור זהיר, כמו התנ"ך. 

באופן כללי, לסרט יש השקפה קאוסטית ביותר על הנצרות, שכן הוא הוצג כבלתי סלחני לחלוטין, מסוכן וחסר תועלת. לעתים קרובות הוא מסגרת את התנועה הדתית, במיוחד בשלב זה של ההיסטוריה, ככלי לנידוי אנשים שאינם מתאימים לנורמה, במיוחד נשים וקווירים. זה יכול היה בקלות רבה להיות סרט מכשפות, אבל אני מרגיש שזה אומר שהוא אף פעם לא הופך את הדמויות הקוויריות למכשפות. במקום להפוך את הנשים לארכיטיפים מפלצתיים של מכשפות שירחיקו אותן עוד יותר, הסרט בוחר במקום להראות איך באמת היו "מכשפות" באותה תקופה: נשים רגילות שהעזו להתריס נגד היבט כלשהו של הנצרות, או פשוט הואשמו מתוך תאווה. או מרירות.

In הדבר האחרון שמרי ראתה, הנצרות משמשת ככלי לענישה לשמירה על הפטריארכיה ההטרו-נורמטיבית. 

הדבר האחרון שמרי ראתה

סטפני סקוט ואיזבל פיהרמן ב"הדבר האחרון שמרי ראתה" - קרדיט תמונה: צמרמורת

בעוד שהסרט הזה מכניס הרבה אלמנטים מגרים ומזעזעים, הוא מתקשה לחבר אותם יחד בצורה מובנת לחלוטין. כמו סרטי אימה עממיים רבים אחרים, הוא חוסך את רוב האקשן לסוף, שאולי חלק מהאנשים לא יראו כבעיה. יחד עם זאת, נראה שחלק מהאקשן בסרט הזה נזרק מהשדה השמאלי וזה היה מאבק לפעמים לתפוס מה קורה ברגעים ספציפיים בעלילה. 

גם מסגור הסרט בפלאשבק היה בחירה ארגונית שלא הרגישה הכרחית, אם כי אני יכול להבין למה היא נבחרה. כשזה הגיע לרגעים האחרונים של הסרט, זה הרגיש כאילו הוא ריכך את ההשפעה של השליש האחרון של הסרט. 

בעיה מינורית נוספת בסרט היא העריכה חסרת הברק, במיוחד עיצוב המוזיקה והסאונד שנראה היה כאחר-מחשבה בתהליך ההפקה. היו רגעים שבהם חשבתי, המוזיקה צריכה לעלות כאן, או שהצילום הזה היה צריך להיות נחתך לפני כמה שניות. 

הדבר האחרון שמרי ראתה

קרדיט תמונה: צמרמורת

מצד שני, הצילום כאן היה טוב מאוד, אבל גם די נעול במראה אימה עממי מוכר: נופים קודרים, בתים מינימליסטיים, חומים ואפורים. באשר לצילום הסרט כמעט כולו בתוך בית, עבודת המצלמה הייתה טובה מאוד והזכירה את ציורי טבע דומם של תחילת המאה ה-19, שהבמאי למעשה ציטט כהשראה. השפעת הציור על הסרט בהחלט מראה ועובדת היטב כאן כדי ליצור סרט די יפה.

אלה שמתעסקים בהתעוררות האחרונה של סרטי אימה עממיים עם שריפה איטית בהחלט ימצאו הרבה מה לאהוב ביצירה התקופתית הקווירית הזו. ביצועים מרתקים של פיהרמן וקולקין שובים את המסך יחד עם ההתקדמות המוזרה של האירועים והסוף המרושע והמפתיע. מי שלא חובב את התת-ז'אנר הספציפי הזה כנראה לא ימצא הרבה מה להנות כאן, שכן הוא נופל מאוד במאפיינים המוכרים של אימה עממית מודרנית אחרת, כמו קצב איטי. 

הדבר האחרון שמרי ראתה בכורה ב צמרמורת 20 בינואר. בדוק את הטריילר למטה. 

האזינו לפודקאסט 'Eye On Horror'

האזינו לפודקאסט 'Eye On Horror'

לחץ כדי להגיב

עליך להיות מחובר בכדי לפרסם תגובה התחברות

השאירו תגובה

ביקורות סרטים

סקירת פאניק פסטיבל 2024: 'אולסטר רדוף בשידור חי'

יצא לאור

on

כל מה שישן שוב חדש.

בליל כל הקדושים 1998, החדשות המקומיות של צפון אירלנד מחליטות לעשות דיווח חי מיוחד מבית רדוף לכאורה בבלפסט. בהנחיית האישיות המקומית גרי ברנס (מארק קלייני) ומגישת הילדים הפופולרית מישל קלי (איימי ריצ'רדסון), הם מתכוונים להסתכל על הכוחות העל-טבעיים המפריעים למשפחה הנוכחית שחיה שם. עם אגדות ופולקלור בשפע, האם יש קללת רוח ממשית בבניין או משהו ערמומי הרבה יותר בעבודה?

מוצג כסדרה של קטעים שנמצאו משידור שנשכח מזמן, אולסטר הרדוף בשידור חי עוקב אחר פורמטים והנחות דומות כמו רוחות ו ספיישל ליל כל הקדושים של WNUF עם צוות חדשות שחוקר את העל-טבעי עבור רייטינג גדול רק כדי להיכנס מעל ראשיהם. ולמרות שהעלילה בהחלט נעשתה בעבר, סיפור הסט של הבמאי דומיניק אוניל משנות ה-90 של אימה גישה מקומית מצליח להתבלט על רגליו הנוראיות. הדינמיקה בין גרי ומישל בולטת ביותר, כאשר הוא שדרן מנוסה שחושב שההפקה הזו מתחתיו ומישל היא דם טרי שמתעצבן במידה ניכרת על כך שהיא מוצגת כממתק עיניים מחופש. זה נבנה ככל שהאירועים בתוך ומסביב הבית הופכים להיות יותר מדי מכדי להתעלם מהם כמו משהו פחות מהעסקה האמיתית.

צוות הדמויות מסווג על ידי משפחת מקילן שמתמודדת עם הרדיפה כבר זמן מה ואיך זה השפיע עליהם. מומחים מובאים כדי לעזור להסביר את המצב כולל החוקר העל-נורמלי רוברט (דייב פלמינג) ושרה הנפשית (אנטואנט מורלי) שמביאים נקודות מבט וזוויות משלהם לרודף. היסטוריה ארוכה וססגונית מבוססת על הבית, כאשר רוברט דן כיצד הוא היה בעבר אתר של אבן טקסית עתיקה, מרכז הליליינים, וכיצד הוא הוחזק אולי על ידי רוחו של בעלים לשעבר בשם מר ניואל. ואגדות מקומיות יש בשפע על רוח מרושע בשם בלקפוט ג'ק שתשאיר עקבות עקבות אפלות בעקבותיו. זהו טוויסט מהנה שיש בו מספר הסברים פוטנציאליים להתרחשויות המוזרות של האתר במקום מקור אחד. במיוחד כשהאירועים מתפתחים והחוקרים מנסים לגלות את האמת.

באורך הזמן של 79 הדקות שלו, והשידור המקיף, זה קצת צריבה איטית ככל שהדמויות והידע מתבססים. בין כמה שיבושים בחדשות וצילומים מאחורי הקלעים, הפעולה מתמקדת בעיקר בגרי ומישל וההתקדמות למפגשים בפועל שלהם עם כוחות מעבר להבנתם. אתן כל הכבוד שזה הגיע למקומות שלא ציפיתי להם, מה שהוביל למערכה שלישית נוקבת ומחרידה מבחינה רוחנית.

אז תוך כדי אלסטר הרדופה לחיות הוא לא בדיוק מגמתי, הוא בהחלט הולך בעקבות צילומים דומים שנמצאו ומשדר סרטי אימה כדי לצעוד בדרכו שלו. מה שיוצר יצירה משעשעת וקומפקטית של מוקומנטר. אם אתה חובב תת-ז'אנרים, אולסטר הרדוף בשידור חי שווה צפייה.

3 עיניים מתוך 5
האזינו לפודקאסט 'Eye On Horror'

האזינו לפודקאסט 'Eye On Horror'

להמשך קריאה

ביקורות סרטים

סקירת פאניק פסטיבל 2024: 'לעולם אל תטייל לבד 2'

יצא לאור

on

יש פחות אייקונים שאפשר לזהות יותר מהחתך. פרדי קרוגר. מייקל מאיירס. ויקטור קראולי. רוצחים ידועים לשמצה שתמיד נדמה שהם חוזרים לעוד, לא משנה כמה פעמים הם נהרגים או שהזכיינים שלהם נראים לפרק אחרון או סיוט. וכך נראה שאפילו מחלוקות משפטיות מסוימות לא יכולות לעצור את אחד מרוצחי הסרטים הזכורים מכולם: ג'ייסון וורהיז!

בעקבות אירועי הראשון לעולם אל תטייל לבד, איש החוץ והיוטיובר קייל מקלאוד (דרו לייטי) אושפז לאחר המפגש שלו עם ג'ייסון וורהיס המת, שנחשב מזמן, שניצל על ידי אולי יריבו הגדול ביותר של רוצח רעול הפנים של רוצח הוקי, טומי ג'רוויס (תו' מתיוס) שכיום עובד כ-EMT סביב קריסטל לייק. עדיין רדוף על ידי ג'ייסון, טומי ג'רוויס נאבק למצוא תחושת יציבות והמפגש האחרון הזה דוחף אותו לסיים את שלטונו של וורהיז אחת ולתמיד...

לעולם אל תטייל לבד עשה סנסציה מקוונת כסרט מעריצים שצולם היטב ומתחשב המשך לזכיינית הסלאשר הקלאסי שנבנה עם ההמשך המושלג לעולם אל תטייל בשלג ועכשיו מגיע לשיא עם ההמשך הישיר הזה. זה לא רק מדהים יום שישי ה- 13th מכתב אהבה, אבל אחרית דבר מחושבת ומשעשעת למין ל"טרילוגיית טומי ג'רוויס" הידועה לשמצה מתוך הזיכיון שכולל יום שישי, ה -13 חלק ד ': הפרק האחרון, יום שישי ה-13 חלק V: התחלה חדשה, ו יום שישי ה -13 חלק ו ': ג'ייסון חי. אפילו לקבל חלק מהשחקנים המקוריים בחזרה כדמויות שלהם כדי להמשיך את הסיפור! Thom Mathews הוא הבולט ביותר בתור טומי ג'רוויס, אבל עם ליהוק של סדרות אחרות כמו וינסנט גוסטפרו חוזר כמו עכשיו השריף ריק קלן ועדיין יש לו עצם לבחור עם ג'רוויס והבלגן סביב ג'ייסון וורהיז. אפילו מציגים כמה יום שישי ה- 13th בוגרים אוהבים חלק שלישילארי זרנר כראש העיר קריסטל לייק!

נוסף על כך, הסרט מציג הרג ואקשן. מתחלפים שחלק מהקבצים הקודמים מעולם לא קיבלו את ההזדמנות לספק. הכי בולט, ג'ייסון וורהיס משתולל דרך אגם קריסטל ממש כשהוא פורס את דרכו בבית חולים! יצירת קו דרך נחמד של המיתולוגיה של יום שישי ה- 13th, טומי ג'רוויס והטראומה של צוות השחקנים, וג'ייסון עושה את מה שהוא עושה הכי טוב בדרכים הכי מלוכלכות מבחינה קולנועית שאפשר.

השמיים לעולם אל תטייל לבד סרטים של Womp Stomp Films ו-Vincente DiSanti הם עדות לקהל המעריצים של יום שישי ה- 13th והפופולריות המתמשכת של הסרטים האלה ושל ג'ייסון וורהיז. ולמרות שבאופן רשמי, אף סרט חדש בזיכיון לא נמצא באופק בעתיד הנראה לעין, לכל הפחות ישנה נחמה בידיעה שהמעריצים מוכנים להתאמץ כדי למלא את החלל.

האזינו לפודקאסט 'Eye On Horror'

האזינו לפודקאסט 'Eye On Horror'

להמשך קריאה

ביקורות סרטים

סקירת פאניק פסטיבל 2024: 'הטקס עומד להתחיל'

יצא לאור

on

אנשים יחפשו תשובות ושייכות במקומות האפלים ביותר ובאנשים האפלים ביותר. קולקטיב אוזיריס הוא קומונה המבוססת על תיאולוגיה מצרית עתיקה ונוהלה על ידי האב אוזיריס המסתורי. הקבוצה התהדרה בעשרות חברים, שכל אחד מוותר על חייו הישנים למען אחד שנערך בארץ הנושא המצרי בבעלות אוזיריס בצפון קליפורניה. אבל הזמנים הטובים מקבלים תפנית לגרוע ביותר כאשר בשנת 2018, חבר מהולל בקולקטיב בשם אנוביס (צ'אד ווסטברוק הינדס) מדווח על אוזיריס שנעלם בזמן טיפוס הרים והכריז על עצמו כמנהיג החדש. התפתח פיצול עם חברים רבים שעזבו את הכת תחת הנהגתו הבלתי תלויה של אנוביס. סרט תיעודי נעשה על ידי צעיר בשם קית' (ג'ון לירד) שהקיבעון שלו עם הקולקטיב של אוזיריס נובע מכך שחברתו מאדי עזבה אותו לקבוצה לפני מספר שנים. כשקית' מוזמן לתעד את הקומונה על ידי אנוביס עצמו, הוא מחליט לחקור, רק כדי להסתבך בזוועות שהוא אפילו לא יכול היה לדמיין...

הטקס עומד להתחיל הוא סרט האימה המתפתל של הז'אנר האחרון ממנו שלג אדום's שון ניקולס לינץ'. הפעם התמודדות עם אימה כתית יחד עם סגנון מוקומנטרי ונושא המיתולוגיה המצרית לדובדבן על גבי. הייתי מעריץ גדול של שלג אדוםהחתרנות של תת-ז'אנר רומנטיקת הערפדים והתרגשתי לראות מה הטייק הזה יביא. בעוד שלסרט יש כמה רעיונות מעניינים ומתח הגון בין קית' השנוא ואנוביס הבלתי יציב, הוא פשוט לא בדיוק מחבר הכל בצורה תמציתית.

הסיפור מתחיל בסגנון תיעודי של פשע אמיתי שמראיין חברים לשעבר ב-The Osiris Collective ומגדיר את מה שהוביל את הכת למקום שבו היא נמצאת כעת. היבט זה של העלילה, במיוחד העניין האישי של קית' עצמו בכת, הפך אותו לקו עלילה מעניין. אבל מלבד כמה קליפים מאוחר יותר, זה לא משחק כל כך פקטור. הפוקוס הוא בעיקר על הדינמיקה בין אנוביס לקית', שהיא רעילה בלשון המעטה. מעניין שצ'אד ווסטברוק הינדס וג'ון ליירדס מיוחסים שניהם ככותבים הטקס עומד להתחיל ובהחלט מרגישים שהם משקיעים את הכל בדמויות האלה. אנוביס היא עצם ההגדרה של מנהיג כת. כריזמטי, פילוסופי, גחמני ומסוכן עד כדי איום בטיפת כובע.

אך באופן מוזר, הקומונה נטושה מכל חברי הכת. יצירת עיר רפאים שרק מגבירה את הסכנה כשקית מתעד את האוטופיה לכאורה של אנוביס. הרבה מההלוך ושוב ביניהם נגרר לפעמים כשהם נאבקים על שליטה ואנוביס ממשיך לשכנע את קית' להישאר בסביבה למרות המצב המאיים. זה אכן מוביל לגמר די כיפי ועקוב מדם שנשען במלואו על אימה מאמי.

בסך הכל, למרות התפתלות וקצב קצת איטי, הטקס עומד להתחיל הוא כת משעשעת למדי, קטעי צילום מצויים והיברידית אימה של מומיה. אם אתה רוצה מומיות, זה מספק מומיות!

האזינו לפודקאסט 'Eye On Horror'

האזינו לפודקאסט 'Eye On Horror'

להמשך קריאה