דף הבית ספרי אימהפיקציה 'כשזה גשם': מארק אלן גאנלס צולל לתוך אימה אקולוגית ופרנויה

'כשזה גשם': מארק אלן גאנלס צולל לתוך אימה אקולוגית ופרנויה

by וויילון ג'ורדן
558 נופים
כשיורד גשם

יש משהו מטריד מאוד ומוכר מדי של מארק אלן גאנלס נובלה חדשה, כשיורד גשם. אולי זה פשוט חי במגפה בשנתיים האחרונות. אולי זה ממשבר האקלים האמיתי והמתמשך. כך או כך, המחבר חותך בזריזות עד העצם בסיפור שמרגיש כאילו אפשר היה לשלוף אותו מהחדשות המקומיות.

ביום שטוף שמש רגיל לכאורה, מתחיל לרדת גשם מסתורי. זה, כשלעצמו, לא כל כך מוזר. מה שמוזר הוא שלא מרגישים כמו גשם בכלל. זה חומר רזי, כדורי ושמנוני. זה במקרה גם מכסה את כל העולם. במקום להתמקד בתגובת העולם, לעומת זאת, המחבר מפיל אותנו לתוך קמפוס אוניברסיטה קטן ויוקרתי שבו סטודנטים ומקומיים תופסים מחסה מהסערה בתוך חנות ספרים/בית קפה.

כשהפרנויה גוברת על מה שהסופה עשויה להיות, הקהל הקטן מסתובב זה בזה, מגלה את אלה שנלכדו בגשם.

מעניין שגונלס מגדיר את הסיפור מתישהו בעתיד מעבר לחוויות המגיפה שלנו. הוא העניק לדמויותיו בצדק זיכרונות מהעבר ואיך טופלו הדברים. זה גם די מדהים איך זריקת מונח כמו "בידוד עצמי" גורם לתגובה פנימית, קורעת ברכיים אצל הקורא.

המחבר גם מסתמך על הידע האנציקלופדי שלו בסרטי אימה, סדרות טלוויזיה וספרים כדי להדגיש את מחשבותיה של דמותו. הפניות ל הערפל, Stand, ואפילו הקלאסי אזור הדמדומים הפרק "המפלצות מגיעות ברחוב מייפל" מזכיר לנו שהרעיון הזה אינו חדש, אבל זה לא הופך אותו לפחות מפחיד. בין אם זו חבורת שכנים סוערים ברחוב או קנאים דתיים בסופרמרקט, הטבע האנושי הוא לרוב המפלצת המפחידה מכולם.

אבל אולי האמת הכי חזקה ומחייבת שיש תוריד גשם הוא שלבני אדם יש נטייה יוצאת דופן להיות לגמרי צודקים וטועים בו זמנית. תגובות הלחימה או הבריחה הבסיסיות שלנו יכולות ולעיתים קרובות להוביל אותנו בדרכים להרס. האם זה בגלל שאנחנו רחוקים מכדי לחוש את מקורות הסכנה האמיתית סביבנו? או בגלל שהפכנו כל כך חסרי תחושה לסכנות האלה שהן מרגישות יותר כמו עובדת חיים?

אני לא בטוח שיש לי תשובה לשאלה הזו. גם המחבר לא, אבל נראה שהוא בהחלט מבקש ממישהו...ממישהו...להודיע ​​לנו.

כשיורד גשם כולל קאסט מעניין של דמויות, אבל למרבה הצער אף אחת מהן לא מלאה כמו שאולי יכלה להיות. לא יכולתי שלא לתהות אם זה לא נובע מהצורך בקיצור בסיפור או שמדובר במכשיר עלילתי בפני עצמו. ניתן לנו רק מספיק רקע על השחקנים בדרמת האימה הזו כדי לכאורה לשים פרצופים לשמות, אולי כדי לתת לנו את אותה הצצה לכל אחד מהם שיש לקבוצת הזרים בעיקר זה עם זה.

היוצא מן הכלל כאן הוא וינסנט, בעלה של טוני שעובד בחנות הספרים בקמפוס. הוא בשרני יותר מכל דמות בספר, ובסופו של דבר הופך למצפן המוסרי הפגום שלנו.

אולם ככלל, כשיורד גשם הוא קריאה מרגשת, מהירה, מושלמת לאחר צהריים גשום... או אולי כדאי שתחכה עד שיהיה שמש בחוץ. כך או כך, צפוי לך פינוק אמיתי.

אתה יכול לאסוף עותק של כשיורד גשם by לחיצה כאן. הספר זמין גם ב-Kindle Unlimited!